משה, בן אסתר ויהודה, נולד ביום ט"ז באדר תשי"ג (3.3.1953) בתל-אביב. למד בבית-הספר היסודי "אמונים" בגבעתיים ואחרי-כן בישיבה התיכונית "נחלים", במגמה הריאלית. היה חבר בתנועת הנוער "בני עקיבא" בה השתתף בפעילות חברתית ענפה ויחד עם חבריו לתנועה יצא למסעות ולטיולים בארץ. משה היה תלמיד מצטיין והגיע להישגים מעולים בעיקר בתחומי המדעים המדויקים. אהב להתמודד עם בעיות במתמטיקה ובפיסיקה והיה מתמלא סיפוק כשהגיע לפיתרון הנכון. משה הרבה לקרוא בעיקר ספרי מדע, ונהג להוסיף ולהגדיל את הספרייה שלו, עד שכללה ספרים רבים בתחומי התעניינותו. בנוסף זכה לאורך השנים בפרסי הצטיינות שונים כמו תחרות ידע ובקיאות בתלמוד ופרס מטעם מכון ויצמן למדע על עבודה שכתב.
הוא היה ספורטאי מצויין, שיחק כדורגל וכדורסל ונמנה עם נבחרת בית-ספרו ונבחרת "אליצור". בשעות הפנאי עסק במלאכת-יד בעיקר של עבודות-עץ. עבודות אלו שעשה מקוריות ומדויקות.
בתקופת שירותו הצבאי בגולני היה מקובל ומוערך על חבריו למחלקה בזכות נכונותו לעזור ולהתנדב. הוא אהב את המשפחתיות והאוירה שאופיניות לחטיבת גולני. מוישי דבק באמונתו והקפיד על שמירת המצוות, קלות כחמורות, גם בעת שירותו הצבאי וגם בשעות הקשות של הלחימה. ממכתבים שכתב לרבו אפשר ללמוד על הלבטים שהיו מנת חלקו של צעיר מאמין, החפץ להקפיד על שמירת המצוות, ובו בזמן צריך לבצע את תפקידו הצבאי.
בעת שירותו בצה"ל הקדיש את זמנו הפנוי להכנה לבחינות הכניסה לטכניון שכן רצה ללמוד שם הנדסה ומדעי המחשב.
משה היה צעיר נעים הליכות, אציל נפש ואהוב על חבריו בזכות תכונותיו החיוביות ובזכות נכונותו לעזור תמיד לכל אדם.
במלחמת יום הכיפורים, נפגע משה ונהרג בקרב לכיבוש מוצב החרמון ביום כ"ו בתשרי תשל"ד (22.10.1973). הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו הורים ואחות: ברכה ז"ל.