ישנו על האוטובוס. בבוקר קמנו ב- 06:00 אכלנו ועשינו שיבוץ לג'יפים. אני הייתי מיועד להיות עם המ"פ, אך ביקשתי מאורי (מ"מ תול"ר) לעבור לתול"ר לתקופה זו. הצוות שלי: אורי מ"מ, שטיין-נהג, ז'אנו-כוון ואני. במשך כל הזמן שומעים מטוסים ופגזים. בשטח כינוס זה עשרות זחלמים מסתובבים, מזוודים אותם. ג’יפים מסתובבים, קצינים רצים מכאן לשם, בקיצור שמח.
ברגע זה הגיע מיקי המ"פ (מיקי מוסברג ז"ל) חגור בחגור, קסדה, נשק ומפה ומורה לכולם לעלות למעלה לתנועה.
כנראה שאנחנו יוצאים לשטח. כמה חבר'ה "ביקרו" ברמה וסיפרו סיפורי זוועה על הפצועים שמסתובבים שם. יש לציין שבכל הלחץ הזה הצלחתי להתפלל תפילת שחרית. כנראה שיוצאים. בהצלחה. בינתיים בכביש חצור (הכוונה לכביש ראש-פינה קרית-שמונה, כביש מס' 90) נעים כל הזמן טנקים, אמבולנסים וכל כלי המלחמה.
08:00
ברגע זה עלינו על הג’יפים. כ- 10 זחלמים + 4 ג’יפים מוכנים לפני הכביש לתזוזה. כולם חגורים ומוכנים לקרב. ברגע זה חילקו לכל אחד קופסה סיגריות. למה? לעידוד וזה העלה במעט את המצב רוח. בכל מקום נשמעים קולות נרגשים, חיילים צעירים יוצאים לקרב. ישנו כאן הומור די עצוב – דבר שמעלה את המורל – כל אחד אומר לשני שיראה את חברו אחרי המלחמה בלי יד ובלי רגל, מצחיק אה?
כולם דרוכים לפני הקרב, כל אחד מוכן מבחינה נפשית ורוצה כבר לצאת. מה יהיה? זו השאלה המשתוללת באוויר, אזרחים וסופרים יקראו לזה המתח שלפני הקרב. אנחנו מוכנים, זו עובדה. אחרי כל אימוני הקיץ והחורף אין ספק.
מוישי מסומן בחץ כחול, יושב בג'יפ השמאלי מאחור. תמונה מאלבום התמונות של יוסי שטיין (אבני).
08:12
ברגע זה עברו 5 טנקים לכוון הרמה (מדובר בטנקים של חטיבות מילואים שיצאו ממחנה פילון ליד ראש פינה לכיוון רמת הגולן). החברה כאן מעודדים. ברגע זה הודיעו שקרבות עזים מתחוללים ברמה במלחמת ש' ב-ש' (שריון בשריון) דבר שקצת מרתיע אותנו ביחוד את התול"ר. לפי דעתי לא צריך לפרסם זאת אבל צה"ל ידוע כצבא שמוסר ידיעות ריאליות. בהצלחה.
כל זחל שיוצא משטח הריכוז, משלנו עושים לו ביד שלום הם עושים בחזרה בחיוך רחב. השאלה של 2 הצדדים היא האם תחזור? אני או אתה.
08:35
נמצאים כעת בעליה של החרמון (הכוונה בעליה לגולן) אנחנו עולים למלחמה.
במקרה – חס וחלילה – ולא אחזור: סליחה להורי שהתנדבתי לגולני והיו הורים מסורים מאוד. לנירה – לא חייבת כלום, תמשיכי בחיים הרגילים ותצליחי.
ההדגשה במקור. נירה (ראה תמונה) היתה חברתו של מוישי והם תכננו להתחתן אחרי השחרור.
08:40
בגשר בנות יעקב שמו מטעני חבלה – הכוונה ברורה (היה חשש ממשי שהסורים יצליחו לכבוש את רמת הגולן במקרה כזה היו מפוצצים את הגשר). מתח עצום. ברגע זה עברנו את גשר בנות יעקב לאורך כל הדרך מכוניות אזרחיות, מוניות וספות מסתובבות כאן. זו כנראה הגדולה של צה"ל.
08:45
לא תאמינו – עכשיו שורת הזחלמים של הגדוד: פלוגה ג' + מסייעת פורצת שירה אדירה. לא יאומן אבל אלה הלוחמים האפורים של גולני שבימי שלום יודעים רק לסרב ולקטר.
09:00
אנחנו עומדים ע"י סדנת צנובר (ליד קצרין). ברקע שומעים פגזים ומטוסים. מצנובר יורדות עשרות משאיות עמוסות בתחמושת. האם המצב כל כך נורא? קיבלנו הוראה לחסום טנקים – אבל הג’יפ התפנצ'ר. האם הגורל…?
09:17
ברגע זה ירד חייל מהרמה וסיפר שחם מאוד למעלה. אנחנו עוד עוסקים בתיקון הפנצ'ר ואנו עומדים בסיום. אורי נראה קצת מפוחד – לא בדיוק אבל בערך.
ד.א. כל אחד מהחבר'ה מזמין להעתיק יומן זה. מי שיזכה יקבל זו בברכה.
09:37
קיבלנו הוראה מ- 92 (כינויו ברשת הקשר של אלוף פיקוד צפון, יצחק חופי, "חקה") לעלות למעלה. הגדוד נכנס לקו הראשון אחרי שמסביבנו התפוצצו פגזים.
(אלוף פיקוד צפון הורה לכל הכוחות באיזור לעלות לרמת הגולן באופן מידי על מנת להשתתף בקרבות הבלימה).
09:45
מכוניות אזרחיות עמוסות בפצועים יורדות מהרמה.
10:05
אחרי שעלינו לפני נפח ושמענו הפגזות ירדנו אחרי הסמג"ד לכוון הארץ. מצב רוח ירוד בגלל הנסיגה הזו. ברדק נוראי בקשר, כל גנרל צועק ובקיצור לא יודעים שום דבר.
סמג"ד 51 רס"ן ציון זיו קיבל משימה לחזור לראש פינה ומשם לעלות לרמת הגולן דרך מעלה גמלא עם פלוגה ג' ומחלקת תול"ר במטרה לחבור לחיילי תותחנים שנסוגו דרך הציר הזה אחרי שסוללת התותחים שלהם הושמדה. מדובר בחיילי סוללות א' ו-ב' מגדוד תותחנים 405 בפיקודו של רס"ן אורי מנוס. חיילי סוללה ב' נפגעו מטווח קצר בשעות הלילה באיזור תל ג'וחדר (מזרחית ליישוב יונתן) על ידי טנקים סורים שפרצו לרמת הגולן. 15 מחיילי הסוללה נהרגו ו-2 נלקחו בשבי. שאר חיילי הסוללה הצליחו לסגת לכיוון מעלה גמלא (ראה את סיפורה של הסוללה כאן וכאן).
10:20
ברגע זה זחלם עבר על ידי שדודי ל' נמצא בתוכו. ניסיתי לשאול אותו היכן הוא אבל לא הספקנו.
11:00
קיבלנו משימה לבלום חטיבת שיריון. האם נעשה זאת? מקווה מאוד שכן.
11:20
הגיעו להקה של ח"א. זוהי הישועה? פנטומים באים.
11:30
כרגע השמים מלאים בח"א, מצב הרוח הועלה שוב.
12:00
סכנה! הג’יפים עולים לפני הזחלמים לפתוח ציר שנכבש ע"י הסורים (הכוונה למעלה גמלא שאז לא היה סלול כדי לחבור לגדוד התותחנים 405). החבר'ה בג'יפ משקשקים אבל צוחקים. אני פוחד אבל הולך בלב שקט.
12:30
אנחנו עוד בדרך הקשה והמפחידה שומעים כל הזמן פיצוצים. הפחד גדול.
אחד הזחלמים שלנו ניתקע. ברגע זה זיהינו טנקים, לא ברור של מי (אלה טנקים סורים (!!) שהגיעו לשפת המצוק במורדות המערביים של הגולן).
12:43
כנראה שאותו טנק עולה באש. אנחנו מתכוננים כנראה להתקפה.
13:10
הג’יפ שלנו הולך אל המטרה הבלתי מזוהה, כאשר שאר הג'יפים מחפים עלינו משמאל.
ברדיו הודיעו על התנדבות. אני מקוה שנירה ג"כ התנדבה כרגע גילינו 11 חיילים.
13:20
אלה הם חיילינו, גדוד תותחנים אשר הושמד בחציו. (זהו המפגש עם חיילי 2 סוללות של גדוד 405 של התותחנים סוללה א' וסוללה ב' שהושמדה בתל ג'וחדר). יש להם הרוגים ופצועים רבים. הכלים שלהם מטווחים והם יורדים ברגל למטה. הם נראים ממש כמו בסרטים ממש זוועה. הם נראים עייפים, סחוטים ועצובים.
13:45
מחפשים את הטנקים. החרמש (הכוונה לתותחנים) ממש היו סחוטים וסיפרו שיש להם כ- 20 פצועים בשטח. המצב גרוע.
15:00
במהלך העליה לחבירה עם חיילי התותחנים נתקלו הג'יפים של התול"ר שהוביל את כוח גולני בטנקים סורים שהגיעו עד מצוק הגולן בציר מעלה גמלא. קטע זה נכתב כשעתיים לאחר התרחשותו ומתאר את מהלך הקרב.
אני לא יודע איך – אבל יצאנו בשלום מאותה רמה. נסענו על הציר של התותחנים. עלינו כ- 4 ק"מ פתאום יצאו לקראתנו 4 טנקים. ירו עלינו מכל הצדדים. ירינו פגז אחד, המשיכו לירות עלינו. פתחנו רימוני עשן שחלקם לא נפתחו והתחלנו לדהור בכל הדרך. דרך של כ- 4 ק"מ כשכל הזמן יורים עלינו. המשכנו הלאה בדהירה. הודות לאורי – כנראה – הצלחנו להגיע לסוף השביל. אורי שלט טוב. (מדובר בטנקים סורים שהגיעו עד המצוק של הגולן וירו על הג'יפים של מחלקת התול"ר. היות והג'יפ פגיע לחלוטין בפני פגזי טנקים הם פתחו מיסוך עשן ונתקו מגע במהירות. "אורי מ"מ תולר שלט טוב" הכוונה שהוא לא זנח את הג'יפ אלא פקד על ניתוק מגע מהיר, הפעלת מיסוך עשן ואף ניסה לירות פגז לעבר הטנקים).
16:00
נערכנו שוב בירדן (הכוונה למחנה "ירדן" על יד גשר אריק), וכבר למעלה, אנחנו רואים את הקרב שמשתולל למעלה. ושוב כל הצוות לא מבין איך אנחנו – הצוות של אורי חיים. ממשיכים הלאה.
16:00 – 15:00
פלוגה ג' + מסייעת התכוננו לעלות לרמה מכוון דרום (דרך מחנה ירדן). עלינו יחד עם הזחלמים עד נקודה מסוימת. אחרי כן נשלחנו לצדנו הלאה, ושם ראינו תותחים נסוגים לכוון שלנו. (אלו חיילים מאותו גדוד תותחנים מקודם – הם נסוגו דרך כמה כיוונים) מדבריהם התברר שהם הופגזו ע"י טנקים של הסורים. 10 מהם נהרגו. חצי מהגדוד פצוע והם היו ממש שבורים. סיפרו לנו בקצרה מה קורה. הם השאירו בשטח 10 פצועים.
זהו שוב תיאור של קרב הנסיגה שקרה שעתיים קודם:
עלינו על הג’יפ שלנו + 1 אל דרך חשופה. הג’יפ שלנו והג’יפ של פרטוש. פתאום זיהינו טנק, אבל אורי היסס כי לא ידע אם הטנק ישראלי או סורי. הופיעו עוד 3 טנקים מעלינו. הג’יפ של עוזי ירה 0.5 (מקלע כבד) דבר שבלבל אותנו עוד יותר. הצוות של הג’יפ השני ברח מהג’יפ. אצלנו ז'אנו נישאר על הג’יפ, ואורי אירגן את האנשים. הצוות השני חזר לג’יפ אחרי צעקות של אורי. ירינו פגז אחד ופספסנו. בינתיים הם ירו עלינו פגזים לעשרות. הראשון נפל כ- 50 מטר מאיתנו, אבל לאושרנו היה נפל, ומאז עשרות פגזים נפלו סביבנו.
אורי צעק – בכה בקשר שיביאו עזרה. אך שאר הג’יפים עם הסמג"ד נסוגו.
אורי לא איבד עשתונות והורה לפתוח רימוני עשן ונרות עשן ובחסותם התחלנו לסגת. נסענו עד חצי הדרך, שמסביבנו נוחתים פגזים. באמצע הדרך התותח נפל לנו והיינו צריכים לסדר אותו. אודות לאורי שנשאר די שקט תיקנו הכל, ושוב פתחנו רימוני עשן ובחסות האבק הרב המשכנו בדהרה סוערת כשאחרינו רצים הפגזים. סכנה נוספת היתה שלא ראינו את הדרך וממש דהרנו. הגענו סוף סוף למטה, כשאנחנו לא מאמינים שיצאנו חיים. באמת מזל כזה עוד לא ראיתי.
16:30
עשינו הפסקה בירדן (כנראה על יד גשר אריק) ניקינו את הפרצוף מהאבק. מיקי המ"פ לא האמין שנחזור, וכמוהו כולם. אך בעזרת ה' חזרנו בשלום, כמובן גם הודות לאורי ששלט במצב.
17:00
כעת גמרנו לאכול ועולים בחזרה לרמה אחרי שהטנקים כבר עלו עליהם (טנקים של צה"ל מחטיבה 188 בפיקודו של אל"מ יואב וספי עלו דרך מעלה גמלא ודחקו את הסורים מזרחה). מכאן רואים פטריות עשן – אבל לא ידוע איזה מהטנקים עולים באש.
17:07
ברגע זה נפל מטוס (לא ידוע של מי) ע"י טיל או נ"מ, כנראה שהוא ישראלי כי רק מטוס אחד חזר כעת לשטחנו. חבל, טייס לא נראה צונח.
17:40
הלילה יורד, החבר'ה כאן עייפים מוות. נהגים נרדמים על ההגה. בינתיים אנחנו ממשיכים לעלות לרמה.
18:00
השיירה נעצרה ורוב התול"ר ישנים. ברגע זה נפלו 2 פצצות, בקרבת מקום ישוב שלנו. כבר חושך א"א לכתוב.