יום ראשון
07:00
ירדנו לחניון במסעדה כנראה כדי להערך לקראת התקפה על החרמון. (החניון במסעדה היה שטח הכינוס לקרב החרמון).
10:00
העניין אושר, אנחנו עולים על החרמון. דבר שנובע בגלל זה שהפסקת האש כנראה קרובה מאוד ולכן צה"ל מעדיף שהחרמון ישאר בידינו, ולכן אנו עולים עליו היום.
13:00
פקודה של מיקי – הפלוגה מתחלקת ל-3 צוותים שלכל צוות 11 איש. שאר החבר'ה יהיו אלונקאים שיסחבו את הפצועים לתאג"ד. הכוחות שיוצאים הם פלוגות א',ב',ג' וחלק מהמסייעת. דרך הכיבוש: אתמול בלילה 8 חבר'ה מ- 269 עלו על הפיטמה שמעל החרמון (הכוונה למצפה שלגים) והם חוסמים את דרך הנסיגה. בערב הם יתוגברו ויהיו שם 60 חבר'ה. פגזים שלנו ע"י מרגמות ומטוסים מרככים את היעד משעות הצהרים. אחה"צ כוח של צנחנים מילואים יכבוש את מוצר החרמון הסורי. בסביבות השעה שבע הגדוד + 2 פלוגות מבזק (הכוונה לגדוד 17) וסגל בא"ח 1 + סיירת כובשים את מורדות החרמון צעד אחר עקב בצורה מאובטחת. צורת הלחימה שלהם היא שהם מחופרים בתוך הסלעים שבדרך, לכן הלחימה תהיה קשה. כולנו מקווים שיהיה טוב ונגמור עם זה מהר .נ.ב. ארטילריה של 120, 160 נמצאת כחלק מהכוח והיא מורידה על כל תא שטח 150 מ' לפני הכוח שעולה. הלחימה מסוכנת וקשה לכן בהצלחה.
14:00
שיחת עידוד ממיקי ואמירת תפילה למלחמה לכולם. כנראה שכולם בכל אופן מאמינים.
17:00
שיחה עם המג"ד והמח"ט וקריאת עידוד. כרגע אני כותב על הזחל בשיירה למג'דל שאמס.
פקודות
דרור – 50-20
מחט – ארור
סמחט – נחשון
ק.אגם – ארנון
קמבץ – 353
קמן – 251
11 – 999
אלוף – 82
כתיבת תגובה
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.
אני כולי צמרמורת אין לי מילים
משה פרנקל היה בחור שקט מאוד ולמרות זאת כולם היכירו אותו אני ממחלקת מק״כ
יהי זכרו ברוך
ולמי שהוציא את הכתבים האלה לאור יישר כח
ולאמנון אני שוב מודה לך על העבודה
עשית מעשה גדול בכך שהחיית יומן אישי נדיר כזה. היומן משקף בדיוק מדהים את תחושותיו של חייל פשוט ונבון הקורא את מהלכי הקרבות ומאמין ומקווה שההמשך יהיה טוב גם כן. את משה איני זוכר אלא במעורפל, אך תוצאות הקרבות העלו אחוזי נפגעים גבוהים ביותר בשני בעלי תפקידים בגדוד: חובשים ומפקדי פלוגות. זה ככל הנראה תוצאת הצורך במסירות נפש אישית לעמידה בדרישות התפקיד.
מסמך מצמרר זה צריך להיות חלק מכל ספר או דוח הנכתב אודות המלחמה.
יהי זכרו ברוך
חזי סידי
אכן חוויה מרגשת לקרוא את היומן . יומן גולמי מעין זה שרשם משה פרנקל במהלך המלחמה הוא מסמך אוטנטי וחשיבותו רבה לעין שיעור ממסמך זכרונות אילו היה משה זוכה לכתוב . מי יתן ותמצאו מעט נוחם בעדות אילמת זו של משה .
מסמך שאין חשוב ממנו, ופרסומו חשוב לא פחות.
היכרתי את מוישי ואת הוריו ואחותו זכרונם לברכה, מילדות. בחור זהב צנוע, חבר, ספורטאי, נכס.
אחי, שבעצמו היה לוחם גולני בגדוד 12, ונפצע באותה מלחמה עצמה, היה חברו הטוב ביותר של מוישי מכיתה א׳, דרך בני עקיבא והלימודים בנחלים, ועד ליום מותו.
יהי זכרו ברוך.
גם אני עם צמרמורת לא ידעתי שיש יומן שמישהו כתב במהלך המלחמה ממש החזיר אותי לימי הלחימה שלב שלב , יהי זכרו ברוך