זהו היום השני והאחרון בקרבות ההבקעה. בסוף היום נכבשה רצועה שרוחבה כ-20 ק"מ ועומקה המירבי כ-40 ק"מ מדמשק. בשטח המובלעת היו כפרים סוריים רבים וחיילי גולני נערכו עם כוחות שריון קטנים במקומות שולטים בגיזרת סעסע-מזרעת בית-ג'ן, לבלימת התקפות-נגד צפויות. במשך שבוע ימים (14 עד 21 באוקטובר) נערכו קרבות מקומיים בגזרות שונות של "המובלעת הסורית".
לילה שבין חמישי ושישי
אורי הלך לברר אצל נחמיאס (רס"ר הגדוד) מתי הוא יוצא, והתברר שהוא יוצא לשטח אחרי כמה שעות. יצאנו עם השיירה החטיבתית, כשהיינו צריכים לאבטח אותה, נסענו משעה 21:00 עד 04:30. חצינו את גדר הבטחון וניכנסנו בדרך עפר עד שהגענו לצומת, לכביש קוניטרה דמשק. אנו כעת בסוריה.
מחלקת התול"רים של המסייעת מאבטחת את השיירה של הדרגים (אספקה, חימוש וכו') שנוסעים בעקבות החטיבה לתוך המובלעת.
יום שישי 12/10
06:00
קיבלנו הוראה מהמג"ד להגיע אל הגדוד ואנו כעת מתכוננים לנסוע אל הגדוד שנמצא ע"י כפר ג'בתה אל חשאב. יש לציין שאין שום התנגדות מצידם בזמן זה.
08:00
הגענו לאזור של חניון הגדוד ומשם שמעו מכוניות.
08:10
כעת אנו עולים על חאשב (זה היה הכפר חאדר ולא חאשב) עם הסיירת ופלוגה ד'. אין התנגדות בכפר.
08:30
לאחר שעברנו את הכפר ללא כל התנגדות הגענו לפאתי 2 מוצבים הנקראים מוצב הפיטמה.
09:00
כעת נגמר הכיבוש על המוצבים והכפר. לא הייתה התנגדות. שאלנו ערבי שהיה בשטח היכן החיילים? סיפר שהם ברחו כבר אתמול. חלק מהשלל היה קופסאות שימורים שאותם כעת אנו פותחים (כמובן שאני לא אכלתי) חילקנו לחם וסיגריות לאזרח ערבי תושב חשאב. (חאדר)
12:15
4 מיגים סורים חלפו ע"פ השיירה שלנו, אחד או שנים מהם נפלו. הטייס נראה צונח. המטוס הוא מסוג סוחוי 20.
12:45
בנצי (סמ"פ) רצה לקחת את הטייסים שצנחו אבל הם עלו על מוקש. אין נפגעים.
13:10
שוב עלו 2 מיגים. הפעם מטוס מסוג מיראז' הפיל אותו.
14:00
השיירה של הגדוד הופגזה. כנראה שהפגזים טווחו ע"י האנשים שיושבים במוצב חרמון.
כל תושבי הכפר רצו אל ההרים. הערב יורד, וכך עבר עלינו היום השביעי.
מדי פעם עולה הרעיון שכל אחד רוצה לראות את הוריו וחברתו כדי להרגיע אותם, ואח"כ היו ממשיכים במלחמה אבל…
אין לי מילים אני מהפלוגה והייתי בזחל שעלה על המוקש
אני קורא כל יום ואני ממש ניזכר בדברים מדהימים