תוך כדי השהיה על מוצב החרמון שיפר הכח הסורי את הערכותו להגנה והוא נערך בעמדות חפורות ומוסוות בין הסלעים על הגבעות מסביב למוצב. לעומת זאת מוצב החרמון עצמו היה נטוש.
תיכנון מבצע "קינוח" התבסס על מבצע לילי שיבוצע על-ידי שני גדודי מילואים מחטיבת הצנחנים שיכבשו מספר מוצבים של החרמון הסורי וגדוד 51 מחטיבת גולני שיכבוש את מוצב החרמון הישראלי כל זאת בסיוע ארטילרי מסיבי. תוכנן שהצנחנים יגיעו ליעדי החרמון הסורי במסוקים בעוד שגדוד 51 של גולני יגיע למוצב החרמון בטיפוס רגלי. בנוסף לגדוד 51 שיכבוש את מוצב החרמון עצמו סיירת גולני תוכננה לכבוש את רכבל תחתון ועליון באיגוף עמוק וגדוד 17 (של גולני) תוכנן להגיע למוצב החרמון רכוב על בסיס הכביש (ראה מפת תכנון מפורטת למטה). גם בקרב זה לכיבוש החרמון לא היה מודיעין כלשהו על גודל הכוח הסורי בחרמון ואופן פריסתו בידי המתכננים בפיקוד צפון ובידי הכוחות.
יום לפני מבצע קינוח עלה כוח של סיירת מטכ"ל בפיקוד יוני נתניהו, למצפה שלגים שהיה אז בעומק המערך הסורי כדי לתצפת על איזור המוצב ולהשיג מודיעין עדכני למבצע. באופן מפתיע הכוח של הסיירת אכן זיהה שמוצב החרמון נטוש אך לא זיהה את המערך הסורי המסיבי שהיה ערוך להגנה על גבעה 16 (ייתכן שבגלל שגבעה זאת נמצאת ב"שטח מת" של תצפית הסיירת וייתכן גם שהסורים היו מוסווים בשוחות שלהם והקפידו לא לצאת מהם ולחשוף את מיקומם).
ראשונה הופעלה כבר בשעות אחה"צ (21.10.73) חטיבת הצנחנים, שהונחתה במבצע מוסק במספר סבבים של מסוקים במרום החרמון בעורף הסורים, והחלה בכיבוש הרכס מצפון לדרום. סה"כ הונחתו כ-600 צנחנים, שכבשו במשך הלילה את כל יעדיהם מול התנגדות קלה יחסית והשלימו את ההשתלטות המלאה. בפעולה נהרגו שני צנחנים.
ב-21 באוקטובר בשעה 18:40 התחיל גדוד 51 בפיקודו של יודקה פלד את הטיפוס הרגלי למוצב החרמון ממג'דל שאמס. העלייה לרכס החרמון בדרך זו הינה מפרכת. מדובר בטיפוס של 1200 מ' בדרך מסולעת ותלולה עד לגובה של כ-2,100 מטר מעל לפני הים. ראה תצלום מצורף הממחיש את ציר התנועה (למעשה זו עליה על שלוחת כתף חרמון ממג'דל שאמס עד למוצב). תוך כדי התנועה ליעד ירו סוללות ארטילריה אש כ"מסך מתגלגל" לפני הכוח העולה.
בשעה 01:00, לאחר כשש שעות הליכה, הגיע גדוד 51 לעיקול הטנק. לאחר תדריך קצר המשיך הגדוד בתנועה לעבר גבעה 16 כאשר בחוד הכוח הגדודי נעה פלוגה ג' בפיקוד יגאל פסו בפריסה רחבה, ובסמוך לו המג"ד יודקה פלד. העליה לגבעה 16 היתה תלולה מאד והכח נע באיטיות. בדיעבד הסתבר שמסיבות שונות לא נורתה אש ארטלירית לריכוך על ליבת המערך הסורי הערוך על גבעה 16.
לפתע, סמוך לשעה 02:40, נפתחה אש סורית חזקה מטווחים קצרים ביותר במורדות גבעה 16. מתפתח קרב פנים אל פנים בטווחים קצרים. הקרב מתחולל בחושך מוחלט. הכוח העולה משטחים נמוכים ונחותים מטפס לעבר 2 פלוגות של קומנדו סורי הערוכות על גבעה 16 במספר שורות של עמדות מוגנות ומוסתרות בין מערומי סלעים. הסורים ירו אל כוח גולני העולה לגבעה באש מקלעים, רימונים ו RPG ובנוסף השתמשו הסורים ברובים בעלי כוונות לראיית לילה וירו אש מדויקת על כוחותינו (לכוחותינו לא היה כלל אמצעים לראיית לילה). היות והעמדות הסוריות היו ערוכות בשורות גם אם נכבשו העמדות הקדמיות עמדות העומק יכלו עדיין לפגוע בכוחות גולני המתקדמים.
פלוגה ג' שנתקלה ראשונה על גבעה 16 ספגה עשרות נפגעים. הלילה החשוך והשטח הסלעי והתלול הקשה על שליטת המפקדים בפלוגה תו"כ לחימה. זה היה קרב אישי של קבוצות קטנות של חיילים שמצאו מחסה זה לצד זה בין הסלעים והמשיכו להילחם ולהתקדם בעקשנות תוך כדי פינוי נפגעים אחורה לתאג"ד. המג"ד הורה כעת למ"פ א' שוקי ויאטר לאגף את גבעה 16 מימין ולהגיע לגבעה 17 אך עם תחילת ההסתערות של פלוגה א' על גבעה 17 נורתה לכיוונו אש חזקה מגבעה 16 וגרמה להרוגים ופצועים ברוב הכוח. במקביל כוח מהפלוגה המסייעת בפיקודו של הסמ"פ בנצי מוסוקוביץ נשלח על ידי המג"ד לסייע לפלוגה ג' על גבעה 16. בין חיילי הכוח היה גם מוישי פרנקל שנהרג על הגבעה. הקרב נמשך כל הלילה. מפקדי פלוגות א' ו-ג' נהרגו ושני המפקדים הבכירים בשטח המג"ד והמח"ט נפצעו ופונו. בשלב זה קצין האג"ם רס"ן יואב לוי (גולן) נטל פיקוד כיוון ארטילריה כבדה ביותר על גבעות 16 ו-17 דבר שהוביל לשבירה הסופית של ההתנגדות הסורית ופתיחת הדרך למוצב החרמון. לכוח גולני היו 56 הרוגים ו-79 פצועים.
להרחבה:
בסרטים הבאים ראיונות עם לוחמים וקצינים על הקרב הנ"ל. חלק מהראיונות נעשו ממש לאחר הקרב.
בסרט זה ראיון עם סמג"ד 51 רס"ן ציון זיו המעיד על כך שלגבעה 16 לא הגיעה מספיק סיוע ארטילרי.
מרשם קרב: נתיב גדוד 51 מסומן בכתום, נתיב סיירת גולני בצהוב ונתיב הכוח הרכוב על הכביש באדום.